טיפול באוטיזם באמצעות תרפיה עם כלבים

אוטיזם היא הפרעה התפתחותית שבדרך כלל מאובחנת בגיל מוקדם יחסית (עד שנתיים וחצי). התסמינים שלו הינם עיכוב שפתי (לרוב זה מתבטא בצורת אקולליה), תגובות מוזרות לדברים ולתופעות בסביבה, חוסר רצון להתקשר עם העולם, הסתגרות או חיבה מוגזמת לחפצים דוממים. הרבה פעמים אצל ילדים אוטיסטים חסר קשר רגשי עם בני משחפתם. מקרים של אוטיזם שכיחים יותר אצל בנים מאשר אצל בנות. מקובל לחשוב כי הסיבה למחלה הינה גנטית, אך הרופאים עדיין מנסים להבין קשר בין אוטזים לגנטיקה.

אז למה קניסתרפיה (טיפול באמצעות כלבים) נחשבת לטיפול יעיל במחלה זו?

  • תקשורת עם הכלב אינה דורשת קשר מילולי ומתרחשת ברמה רגשית וחושית שהן המפותחות ביותר אצל אוטיסטים. כך אנו מכניסים את הילד לסביבה מוכרת ונוחה בשבילו וגם מספקים לו כלי תקשורת עם בעל חיים בדרך שהוא רגיל אליה. שיטו זו מאפשרת לצמצם תחושת מתח ותגובות שליליות לטיפול.
  • נאמנות של הכלבים הוא דבר אמיתי. אם כלב שמח לראות את הילד זה לא כי הוא יקבל משהו בתמורה. זו הסיבה שילדים נפתחים לבעלי חיים הרבה יותר מהר מאשר לרופאים או לאנשים אחרים. אנרגיות חיוביות של הכלב מעוררות ביטוי רגשות ברגעי מפתח (כגון פגישה ופרידה) אפילו אצל ילדים שסגורים עמוק בתוך עצמם.
  • רוב האוטיסטים חווים תחושה של חוסר ביטחון, וגם בזה כלב יכול לעזור. החברותיות, הצייתנות והמכוונות שלו למטופל מאפשרות למטופל להרגיש תמיכה רגשית. זה מניע את הילד להמשיך ולהשקיע את כל המאמצים בשביל להשתקם.
  • כלב מקבל את הילד כפי שהוא מבלי לשפוט אותו, וזה עוד דבר שמטופלים עם אוטיזם מאוד מעריכים. הילד מפסיק לפחד, החרדה והדיכאון שלו פוחתים, הכלב משחרר לחץ. ילדים שקטים למדי הופכים לפעילים יותר ומרגישים הרבה יותר בטחון כי הכלב תמיד עומד לצידם, אין בו צביעות או פסימיות.
  • הכלב משמש גם כמדריך לחיים עצמאים. לאחר שהילד מתחבר לכלב, הוא יהיה מוכן לעשות צעד הבא – לצאת לטייל איתו וקצת לאמן אותו. כך, בלי לשים לב הילד לוקח על עצמו תפקיד חברתי – אחריות על חיית מחמד. זה עוזר לו להבין את זכויותיו ואת חובותיו ברמה פרימיטיבית, לקבל מודעות על עצמו כאדם. אלוף של הכלב גורם למטופל להשתמש באמצעים מילוליים ולפתח “מנהיג” שבו תוך דאגה והבנת צרכים של אחרים.

לאילו תוצאות אפשר לצפות במהלך ובתום הטיפול באמצעות כלבים?

יעילות הטיפול באה לידי בהישגים רבים, כאשר חלק מהם ניתן לראות כבר במהלך העבודה עם ילד:

  1. ילד משתחרר מלחץ נפשי וחשיבה שלילית. הוא נעשה נינוח ורגוע יותר.
  2. ילד לא מרגיש בדידות. הכלב עוזר לו להתמודד עם רגשות הרסניות כגון פחד וייאוש.
  3. מטופלים מתחילים להיתקשר (לפחות עם הכלב) מה שמהווה נקודת זינוק טובה לסוציאליזציה העתידית.
  4. ילד מקבל השראה ומוטיבציה.
  5. כתוצאה מתקשורת עם הכלב הילד נרגע, יכולת ריכוז שלו עולה, האגרסיה נעלמת.

דברים אלה מאוד חשובים לצורך סוציאליזציה טובה יותר של ילדים אוטוסטים. ישנם גם הישגים אחרים שאנו מגיעים אליהם בעזרת עבודה עם הכלב.

תרגילים לטיפול פרטני

ישנן מספר קבוצות של תרגילים בדרגות קושי שונות. כאן אני אסדר אותן מהפשוטה למורכבת ביותר.

קבוצה 1: פעילות ללא מגע. היכרות של המטופל עם הכלב ממרחק.

היכרות. מביאים את הכלב למטופל, מסבירים מה זה החיה הזאת, איך קוראים לכלב, למה הוא כאן ומה הוא יודע לעשות.

מניפולציות עם הכלב. משכיבים את הכלב במרחק של 30 ס”מ מהמטופל. על ידית של המסרק שמים התקן חלול באורך כזה שיכול להגיע לכלב השוכב. מראים למטופל כיצד אפשר לסרק את הכלב מרחוק. עליה בדרגת הקושי של התרגיל היא שינוי תנוחה של הכלב: ישיבה, עמידה. קבוצת תרגילים זו כוללת גם מתן פקודות לכלב.

קבוצה 2: צמצום מרחק.

טיול עם הכלב על רצועה קצרה, סירוק באמצעות מסרק עם ידית קצרה, מתן פקודות לכלב שנמצא ליד המטופל.

קבוצה 3:  “ביחד”

תרגילים מכוונים לשיתוף פעולה מורכב של המטופל לא רק עם הכלב, אלא גם עם אנשים וחפצים. המטרה של התרגילים האלה היא ללמד את הילד סדר פעולות משותף ולהעניק לו הרגשה שכל העולם סביבו פועל יחד איתו, שהוא לא לבד ויש לו תפקיד ניהולי חשוב. תרגילים מסוג זה כוללים:

  • בקשה לקחת את הכלב לאחד ההורים.
  • בדרך ילד צריך לאסוף חפצים מסוימים ולעשות איתם החלפות או פעולות כלשהן (למשל לתת חלק מכם או את כולם, לתת קודם את החפץ ואחר כך את הכלב, לתת חפצים תמורת כלב וכו’).
  • להביא לכלב חפצים מסוימים, להחליף חפצים מסוימים בחפצים אחרים.
  • בקשות קצרות וברורות. משימות שמובנות לילד ודורשות מגע קצר עם הכלב. “שים הקערה!” “שים האוכל בקערה!” וכו’.
  • תרגילים שכוללים טיפול בכלב ובאים להראות כי בעל חיים אינו מסוגל להאכיל את עצמו או למצוא מקום לישון ללא עזרה של הילד.
  • הילד לבד מבצע את כל הפעולות עם הכלב : שם לה רצועה, מאלף ומטפל בו.

תיאור התהליך

מתחילים מהיכרות בין הילד לכלב. בהתחלה הרבה פעמים ילד יפחד וינסה לברוח. חשוב להבין שאוטיסטים מפחדים לא כי בעבר כבר ננשכו על ידי כלבים אלא כי הם שמעו שכלב זה מסוכן ויכול לנשוך או בגלל של זה דבר חדש עבורם.

לילד על רצף אוטויסטי מאוד חשובה הרגשה של מגע עם הכלב ושיתוף הפעולה איתו. לכן הסיפור שלנו מתמקד בנושאים אלה. המטרה שלנו היא להציג את הכלב בפני המטופל בצורה חיובית או ניטרלית. בלה (כלבה טיפולים שלנו) לאורך כמעט כל הסיפור עומדת בלי להשמיע צליל. את המרחק לצורך היכרות אנו בוחרים באופן פרטני לאחר הערכת רגשות של המטופל. אם מבחינים בסימני מתח הכי קטנים, אנו מתרחקים ומחכים לרגיעה.

אם ילד לא נמנע מהקשר, אנו מתיישבים ואני מתחילה ללטף את בלה (היא שוכבת ליד) ולספר על הרגשות שעוברות עליי: “בלה היא כלבה חמה, בלה היא כלבה לבנה-שחורה, רך, בלה היא כלבה חמודה. תנועות הידיים שלי הן מרוד שבלוניות, הקול שלי רגוע ובטוח. אם המטופל ירצה ללטף את הכלב, בלה תפנה אליו את הצד או את הגב שלה, מכיוון שמבט של הכלב יכול להפחיד ילדים עם אוטיזם.

אם ילד מביע פחד, אני ובלה מתרחקות ממנו למרחק מסוים, ממתינים שירגע ואני מתחילה שוב פעם להגיד את אותם מילים.

אם נוצר קשר עם המטופל, אני מתחילה לתאר בקול רגוע את התנועות שלי (“אני מלטפת את הכלב”, “הכלב שוכב” וכו’).

את סיום הטיפול גם חייבים להסביר (“הכלב עייף”, “הכלב רוצה הביתה”, “בוא נגיד לו להתראות”).

אחת הבעיות באוטיזם היא הפרעת התקשרות. בעזרת טיפול באמצעות כלבים אנו עוזרים לשפר את יכולת חברתית חשובה זו. נוכחות של כלב ושל חפצים נוספים כמו גם אפשרות לעשות איתם פעולות מפתחים חושים ועוזרים ללמוד כישורים חדשים.

אם אתם מתעניינים בטיפול באמצעות כלבים, תשאירו פרטים ואני אצור איתכם קשר. אנו נכיר אחד את השני ויחד נבין כיצד אפשר להתקדם לכיוון הנכון.